כיצד לטפל בבעיות קשב ללא ריטלין
לבעיות קשב אין גורם גופני מבוסס
פירסומים שונים, שמומנו על ידי חברות תרופות, ניסו להראות קשר בין גנים מסוימים לבין 'הפרעת קשב'. קל מאד לעשות את זה. בוחרים קבוצת אנשים, ומחפשים גנים מסוימים שמופיעים אצלם יותר מאשר אצל קבוצה אחרת. ברור שבכל קבוצת אנשים שתיבחר ניתן למצוא גנים מסוימים שיופיעו יותר מאשר אצל קבוצה מקרית אחרת, שהרי יש מיליוני גנים. זהו ממצא סטטיסטי בלבד, שיכול לכל היותר לתת כותרת בעיתון מדעי שניתן יהיה לצטט אותה כדי לקדם את הרעיון שיש בסיס גופני לבעיות קשב, רעיון שיכול להכניס כסף רב לחברות התרופות. גם אם הרעיון הזה היה נכון, האבחנה של 'הפרעת קשב' לא נעשית על סמך בדיקה גופנית או ביולוגית כלשהי, אלא על סמך התנהגות בלבד.
גם צילומי מוח, שמתיימרים להשוות בין גודל של חלקים שונים במוח, או זרימת הדם בהם בין אנשים שונים, אינם כלי מדעי קביל כדי לשמש הוכחה, היות שגם כאן ניתן תמיד למצוא יוצאים מן הכלל.
מדוע הריטלין מזיק?
ריטלין מוגדר בחוק כסם מסוכן עם הגבלות על החזקה ומכירה שלו.
הריטלין, שהוא חומר שומני, מצטבר ברקמות השומן ובמוח למשך שנים, ורק חלקו יוצא מן הגוף.
הוא עלול לגרום לתלות (כפי שרשום גם בעלון התרופה). אפשר לראות זאת כאשר הילד מבקש שיגדילו לו את המינון, או שהוא לא רוצה שיפסיקו לו את הכדור.
ריטלין הוא סם מרץ
סמי מרץ שימשו טייסי קרב במלחמות העולם במשימות הפצצה ממושכות ללא אוכל וללא שינה כמעט. כאשר נותנים סם כזה לילדים שגופם קטן, נוצר בדם ריכוז גבוה מאד שלו, שגורם דווקא לריסון של הילד. ילד מרוסן כזה יכול להיראות עצוב וחסר חיים.
כאשר הריכוז בדם יורד בהדרגה, הריטלין מתחיל פתאום להמריץ את הילד. זה עלול לגרום לו להתנהגות פסיכוטית לא נשלטת, לעיתים עד כדי כעסים, אלימות, דיבור ללא הפסקה, חוסר יכולת לשלוט בעצמו וכו'. (כפי שרשום גם בעלון התרופה).
ריטלין בשחרור ממושך, כגון 'קונצרטה', יוצר כדי שהריכוז בדם יהיה גבוה במשך שעות רבות, וכך הילד יישאר מרוסן רוב שעות היום ולא יומרץ, כי הריכוז בדם יישאר גבוה. כמובן שאז כמות הסם שהוא מקבל גדולה יותר, ולכן הסיכונים גדולים יותר. במקרה כזה הוא מתחיל להיות מומרץ רק בלילה, כי רק אז הריכוז בדם יורד, ואז איכות השינה שלו נפגמת מאד.
כאשר מפסיקים לתת ריטלין, אפילו ליום אחד, הסם יוצא מרקמות השומן אל הדם, ועלול לגרום להמרצה משמעותית של הילד. משום כך מורים רבים מזהים מיד כאשר הילד 'שכח' לקחת ריטלין. הוא פשוט הופך לבלתי נשלט. ההורים נבהלים מהשינוי וכך הם משתכנעים שהילד באמת לקוי.
הסיבה שהריטלין מצוי בכספת היא בגלל שיש לו פוטנציאל גבוה של שימוש לרעה. ועלול לשמש נרקומנים כתחליף לסם שהם צורכים. הריטלין היום הוא סם ההסנפה מספר אחד במועדונים.
לאחרונה נוספה אזהרה חדשה לעלון הריטלין שמדברת על מקרי מוות שדווחו במקרים שבהם היה מום לא ידוע בשריר הלב.
קשיים בקשב ובריכוז מופיעים אצל כל אדם בשעת למידה
קשיי למידה והתנהגות בכיתה הם הגורם הראשון שמוביל ילדים כה רבים ליטול סמים כדוגמת הריטלין.
היזכרו בהרצאות שבהן ראיתם סטודנטים שלא התרכזו, השתעממו, נמנמו, יצאו לעשן סיגריה, פטפטו, העבירו פתקים או יצאו כדי לאכול משהו. גם לכם זה בודאי קרה!
אם תבדקו, תגלו שתופעות אלה קרו תמיד לאחר שלא הבנתם משהו בחומר, ולכן כבר לא הצלחתם להמשיך להקשיב. קל מאד לגרום לילד לא להבין משהו. הכול אצלו חדש ולא מובן.
ילד, שלא מבין משהו, לא מעיז, בדרך כלל, לבקש מהמורה להסביר. אולי הוא ה'טיפש' היחיד שלא הבין!
מורים רבים גם לא מאפשרים לשאול הרבה שאלות ('אין זמן!....שאלות בסוף!')
זה קורה בסדר הזה:
1. הוא לא מבין.
2. הוא לא מעז לשאול, או שלא נותנים לו לשאול.
3. הוא מאבד את הקשב שלו, ומתחיל לעסוק בדברים אחרים.
עוד כמה שיעורים כאלה, והוא כבר מתחיל לחלום עוד מתחילת השיעור.
שאלה: מדוע, אם כך, לא רואים בעיות קשב אצל כל הילדים בשעת למידה?
תשובה: כל הילדים מאבדים קשב אם אינם מבינים את החומר, אולם אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זה בולט בהרבה, כי ברגע שהם מאבדים את הקשב, הם מיד עוברים לפעילות אחרת, שכמובן, עשויה להפריע למהלך השיעור. ילדים מוכשרים, מלאי חיים, הם הראשונים להישלח לאיבחונים ולקבל תווית של 'הפרעת קשב היפראקטיבית'. ברגע שהפסיקו להבין את החומר, פעילותם עשויה להפריע.
לנוירולוגים ולפסיכיאטרים אין הכשרה שקשורה ללמידה או הוראה,
משום כך הם שמים דגש רב על השימוש בסמים כדי לפתור תופעות של חוסר קשב.
ריטלין לא מטפל בסיבות לחוסר קשב
ריטלין הוא סם ממריץ. הוא יוצר רושם ש'הכל מצוין', וכך לעיתים קרובות משלה את כולם שלא צריך כל עזרה נוספת. כאשר מפסיקים אותו, נבהלים לגלות ששום דבר לא השתפר,ולכן ממשיכים וממשיכים מבלי לפספס שום יום לימודים. במקרים רבים למשך שנים רבות.
מרגע שהפסיכיאטריה פרסמה הפרעה רשמית שנקראת 'הפרעת קשב', היא גרמה לאלפי אנשים להאמין שגם הם סובלים מההפרעה ה'מוחית' הזו, שלמעשה לא רק שאין לה בסיס מדעי תקף, אלא שאף התקבלה בהצבעה, בהרמת יד, ואין לה שום בדיקה גופנית שמאשרת אותה.
הפסיכיאטר לא מטפל בסיבות, אלא רק משתיק בעיות באמצעות סמים: הוא עוסק רק בסימפטומים (תסמינים) שהוא רואה מולו. אם מגיע לפסיכיאטר הצבאי חייל מדוכא, הפסיכיאטר לא בהכרח יבדוק אם מפקד כלשהו התעלל בו. הוא בהחלט יאבחן אותו כסובל מ'דיכאון', וירשום לו סמים נוגדי דיכאון. סביר שלא ימליץ להעבירו ליחידה אחרת(טיפול בסיבה: יחס משפיל). הפסיכיאטר עובד כך: הוא נותן לזה תווית('דיכאון'), ורושם לזה סמים ש'יעלימו' את זה.
אנשים שכבר משתמשים בריטלין נוטים להעדיף פתרונות כימיים מזיקים. ( 'תן לי עוד כדור!'. 'זה הציל את הבן שלי!'). וכמו כל אדם שלקח סמים הם הופכים במהירות להיות 'סוכני מכירות' ו'ממליצים' של ריטלין
למה המורים לוחצים?
מסתבר שהרעיונות הפסיכיאטריים חדרו היטב גם למוסדות להכשרת מורים.
מורים לחינוך מיוחד לומדים קורס בפסיכיאטריה, ושם מלמדים אותם, שהפרעת קשב היא בעייה גופנית במוח מבלי לספק הוכחות. המורה, בתמימותו, לא חושד שהפסיכיאטר מתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים.
הבילבול הזה, בתוספת האינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים, ששותפים במכוני איבחון, ושעושים הון מכל איבחון שהם מבצעים, כל אלה הצליחו לגרום להורים רבים להסכים לתת לילדיהם סמים פסיכיאטריים למרות שהם יודעים שזה לא הפתרון, ושזה עלול להזיק להם.
קיימים ארבע גורמים לבעיות קשב שניתן לטפל בהם:
הגורם הראשון: חוסר נוחות במהלך ישיבה או הקשבה מתמשכת ('קוצים בישבן')
ילדים מוכשרים הם בדרך כלל פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר, יצירתיים יותר, מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה, אוהבי האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל). לילדים מוכשרים יש הרבה אנרגיה. כילדים הם בסך הכל לא מאומנים לשלוט על אנרגיה כה רבה. זה לא אומר שהם בהכרח צריך לאבחן אותם או להגדיר אותם כבעלי הפרעה כלשהי.
הטיפול: אימון יסודי של הילד בתרגילים מדויקים, שמביאים אותו בהדרגה ליכולת לשבת בנוחות ללא הגבלת זמן. וכן, להתבטא בנוחות, להקשיב בנוחות ואף לקבל ביקורת בנוחות. אימון כזה מעלה מאד את הביטחון העצמי שלו.
רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
טראומות מן העבר כמו גירושין של הורים, אובדן של אדם קרוב ואף טראומת לידה הופכים להיות פחות משמעותיים לאחר אימון חשוב זה.
הגורם השני: חוסר הבנה של מושגים בחומר הלימוד שגורם ל'בריחת קשב'
זה מה שגורם לילד לאבד עניין במה שהמורה אומרת או במשימות שקיבל בשיעורי הבית. ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו כאשר הוא לא הבין. הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה. ככל שהילד מלא חיים, כך כל איבוד עניין שלו הופך להפרעה לשיעור.
הטיפול: ללמד את הילד כיצד ללמוד, כדי שיבין מה הצעדים הנכונים לביצוע בשעת למידה. כך הוא יוכל להתגבר על המיכשולים שהוא נתקל בהם בשעת למידה, כגון: חוסר הבנה, שיעמום, חוסר ריכוז וחוסר חשק, שמופיעים כאשר הוא לא באמת מבין את החומר.
הגורם השלישי: מבוגרים 'גורמי לחץ' בסביבתו של הילד, שמערערים אותו.
מסתבר שישנם אנשים שהם 'גורמי לחץ'. הורה או מורה 'גורמי לחץ' לא מאפשר לילד להיות נינוח ולהאמין בעצמו. הוא ביקורתי כלפיו, לא סלחן, דורש דברים שהם מעבר ליכולתו, מעניש, לא מחמיא, מתעלם מהטוב, לגלגן, כעסן ללא סיבה או משפיל. אדם כזה יכול לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנחנו מכירים, שמתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי. קל לראות זאת אצל הורים גרושים, שהתגרשו בגלל שאחד מהם מתנהג כך כל הזמן.
קל לאתר מורה 'גורם לחץ'. זהו מורה שמתייחס לתלמידים באופן מתנשא. מתעלם מהדברים הטובים שהם עושים. מורה מלא טענות שאיננו אהוד בקרבם באופן בולט. התלמידים עושים לו 'דווקא', מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בו.
הטיפול:
1. אימון ההורים בגישה נכונה לילדים.
2. אימון ההורים כיצד לכוון את המורים ליחס פחות מלחיץ כלפי הילד, מבלי לעשותם טועים.
3. אימון הילד לזהות מבוגר גורם לחץ וכיצד להתמודד איתו ללא חיכוכים.
מצב הילד משתפר, וכך גם יכולתו ללמוד ולהתקדם. הוא הופך לשמח יותר וביטחונו העצמי גובר.
הגורם הרביעי: בעיות גופניות שמטרידות את הילד.
בעיות ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן קשיים בשינה, הם רק דוגמה. טראומות באזור הגולגולת מזמן לידה עשויות, כנראה, גם הן להשפיע, וניתן לטפל גם בזה. בעיות כאלה מציקות לילד ולא מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד. גם חוסרים תזונתיים ותזונה לא טובה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.
הטיפול:
אם הבעייה גופנית ניתן לפנות לרופא המשפחה שיערוך בדיקות גופניות ויטפל במה שהתגלה. זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ ברופא בהקשר להפרעות קשב. רופא מטפל בגוף, ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף כאשר הוא רושם לילד סמי מרץ גורמי תלות כדוגמת הריטלין, ולא מטפל בסיבות החינוכיות שהוזכרו לעיל, שבהן, צריך להודות, אין לו כל מושג.
אם הבעייה תזונתית כדאי להיוועץ במרפא טבעי או בתזונאי/ת.
טיפול הומיאופטי, טיפול בפרחי באך, מערכות לשיפור השינה, תוספי מזון רבים (אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'), וטיפולים חלופיים אחרים עשויים לתמוך מאד בילד ובגופו, אולם הכרחי לבחון היטב ואסור להתעלם מארבעת הסיבות שהוזכרו לעיל.
הכלים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ!
סמי המרץ גורמים גם לאלימות
הריטלין, מהיותו כדור מרץ, גורר התנהגות פרועה ולא צפויה של תלמידים. הסם מרסן את הילד, אולם לאחר כמה שעות עלול להמריץ אותו באופן לא מבוקר. זה הופך את כל בית הספר לתוהו ובוהו, והילדים המאובחנים מעסיקים מאד את המערכת. ישנו קשר ברור בין כניסת סמים פסיכיאטריים לבתי הספר לבין עלייה באלימות וירידה בהישגים של התלמידים.
www.cchr.org.il
